סטראט אפ ניישן
אין מדינה בסדר הגודל של ישראל מבחינת שטח ואוכלוסייה שבכלל מתקרבת לממדים שבהם אנחנו משפיעים על העולם מבחינה טכנולוגית-מדעית. ווייז, מובילאיי, צ'ק פוינט הן מהגדולות והמובילות, אבל כוחה של מדינת ההייטק בין הירדן לים הוא באלפי חברות בינוניות וקטנות, שיוצרות פסיפס טכנולוגי מרהיב. בשלושת העשורים האחרונים, אקזיט אחרי אקזיט, התפתח פה הקטר הכלכלי החדש של המדינה, עם הכנסות במיליארדים.
בשנת 2014, לדוגמה, היו כמאה אקזיטים בערך כולל של כשבעה מיליארד דולר, מהם 82 חברות נמכרו ו-17 הונפקו. ב-2016 פעלו בישראל יותר מ-7,000 חברות הייטק, קרוב למחצית מהן בתחום האינטרנט והתקשורת ו-17% מהן בתחומי מדעי החיים. ההייטק הישראלי מניע קדימה את התעשייה, הרפואה, החקלאות, התקשורת, הסייבר, הביטחון, החינוך ועוד ועוד.
ישראל היא אחת המדינות שמשמשות ראש החץ הטכנולוגי של העולם. יש לכך לא מעט סיבות - תעשייה צבאית מפותחת שבה יחידות מחשוב מעולות, מצוינות אקדמית, שוק גלובלי - אבל הסיבה העיקרית לכך נמצאת בסוף הרשימה.
גל גדות
כן, מסתבר שוונדרוומן שוברת הקופות היא בכלל מפתח תקווה. כוכבת הקולנוע מלהטת בין תכניות אירוח לשערי מגזינים בעולם, והפכה בשנים האחרונות לפנים היפות של הישראליות. היא יפה, צנועה, מוכשרת, מחוספסת והפכה לגיבורת-על שכל העולם מכיר. כיף לאהוב אותה, וברשימה זאת היא מסמלת את הישראלים ששיחקו אותה בגדול - עומרי כספי מיבנה שמשחק במשך שנים בליגת ה-NBA, הצמד החיפאי אינפקטד משרום שמרקיד את העולם, אבי לרנר שהפך לאחד המפיקים הגדולים בהוליווד או אסף גרניט שמאכיל את לונדון.
קוטג'
אמנם אנחנו לא המצאנו אותה - תנובה החלה לייצר גבינת קוטג' בשנת 1962 - אבל אין ספק שזאת הגבינה הלאומית, זו שנמצא בכל בית בארץ. ברשימה זו הקוטג' מסמל את הטעם הביתי הישראלי, זה שלא נמצא באף מקום אחר בעולם. במשך כ-50 שנה זאת הגבינה הנמכרת בישראל. דור אחרי דור, היא תמיד שם, על שולחן האוכל, בריאה וטעימה, ומסמלת עד כמה אנחנו משפחתיים וביתיים. זהו הטעם שאיתו גדלנו ועליו אנחנו מגדלים את ילדינו, והוא מסמל את ההמשכיות והשורשיות שמאפיינות אותנו ומהוות מושא לגאוותנו.
אנחנו אוהבים את הקוטג' כמו שהוא, אך משאירים פתח לטעמים שונים. אם נלך בסופרמרקט בארץ נראה קוטג' 1%, 3%, 5%, 9%, באריזה קטנה, באריזה גדולה, עם תוספת זיתים ירוקים, עם שום שמיר - בקיצור, לכל ישראלי יש קוטג' משלו.
חקלאות
נכון, עגבניית השרי מיד קופצת לראש, ותפוזי JAFFA הפכו למותג, אבל זהו רק שבריר מחדשנות חקלאית שכולה גאווה ישראלית. עמק הירדן הפך לעמק הסיליקון. הטפטפות כמשל. די להביט בתמונות הארץ מלפני מאה שנה כדי להבין איך הצלחנו להפריח את השממה. להפוך את הישימון הזה לפורח.
בלי מים, בלי מסורת, אבל עם הרבה רצון והרבה חזון, הצלחנו ליצור ענף שממציא פטנטים ומוכר אותם לכל העולם. מכונות חליבה מתקדמות, זנים חדשים, דשן איכותי, הנדסה גנטית והדברה טבעית הם רק חלק מהרשימה. זהו ענף שערך הייצור שלו ב-2016 הסתכם בכ-30 מיליארד דולר, ענף שלמרות תנאי מזג האוויר הקשים והמחסור במים מייצא לעולם תמרים, פלפלים, אבוקדו, גזר, פרחים ועוד.
מקצוע החקלאות הוא המקצוע המחבר בין אדם לאדמתו יותר מכל משלח יד אחר. אדם ואדמה. החקלאים פיתחו את הארץ, הגנו על אדמתה, ויצרו תוואי נוף של תלמים, נירים, מטעים ופרדסים, בגבולות ובפנים הארץ, ובכך עיצבו את דמותה של הארץ. הם אלה שבזעת אפם אנחנו אוכלים לחם, וירקות ופירות, ובשר וקטניות ומה לא. הרשימה הזאת היא הזדמנות נהדרת להצדיע ולהעלות על נס את חקלאי ארצנו, מעבדי האדמה, מגדלי היין, קוצרי התבואה ורועי הבקר, האנשים שהופכים את ארץ ישראל לארץ זבת חלב ודבש.
ירושלים
העיר הכי מורכבת בעולם, הכי מסובכת בעולם, עיר שמתחת לכל אבן בה יש היסטוריה וכל הזזת אבן בה גורמת להיסטריה. אבל, ותתכוננו כי האבל הזה גדול - זאת ללא ספק העיר הכי קדושה, הכי נחשקת והכי מיוחדת בעולם. והיא שלנו.
מימי דוד המלך ועד לפקק הקטן שיש עכשיו בגינות סחרוף, ירושלים הייתה שם כמרכז העולם הרוחני של היהדות, הנצרות והאסלאם. הכותל המערבי, מקדש אל אקצה, כנסיית הקבר ואתרי דת נוספים מושכים אליה מאמינים ותיירים מארבע כנפות תבל. משוררים שוררו שירים עליה, סופרים כתבו ספרים עליה, ציירים ציירו אותה, והיא הפנטה את כולם. יש אפילו סינדרום על שמה. לכל אחד יש עיר ושמה ירושלים, כתב המשורר נתן יונתן, ותמצת את מהות העיר וההיסטוריה שלה בשורה אחת.
ויש את ירושלים של מטה, ירושלים של חול, ירושלים של הרחוב, היוצרת פסיפס אנושי מרהיב. ירושלים של בייגלה עם זעתר בשער יפו ומיץ אתרוגים בשוק מחנה יהודה, ירושלים של בית"ר ושל קולות המואזין, של תיאטרון החאן וחרדים ממהרים לתפילה במאה שערים.
ליופייה אין גבול. ממזרח מדבר וממערב יערות, ובתווך ירושלים בירתנו זוהרת באור יקרות הנשקף מאבניה. נעלה את ירושלים על ראש שמחתנו ואם נשכחה תישכח ימיננו.
תל אביב
כן, רק שעה מירושלים, ובכל זאת - רק ישראל יכולה ליצור עיר שהיא ההפך המוחלט, ועדיין מהווה סיבה לגאווה עצומה. מיפו ד' ועד רמת אביב ג' תמצאו עולם ומלואו. יש כאלה הקוראים לה - בלעג או בחיבה - מדינת תל אביב, אבל תגידו מה שתגידו, העיר העברית הראשונה היא עיר ללא הפסקה בכל תחום. הצלחנו להקים מתוך החולות עיר עולם למופת.
עיר פתוחה, ליברלית, עם חיי לילה שלא נגמרים, המקום ממנו פורצות המחאות הגדולות ונחגגים הפסטיבלים ההמוניים, עיר שנושמת וויב של חופש, עיר של דו קיום, כשבשינקין אפשר לראות חרדים לצד גייז וביפו חצי מדינה קונה סמבוסק בולגרית.
הקצב שלה הוא הקצב הישראלי. מהיר, תזזיתי, רץ מהר קדימה. לדבר הבא. לטרנד הבא. גינות כלבים ושבילי אופניים, באוהאוס ומגדלי יוקרה, מועדוני לילה ובתי כנסת, פארק הירקון ונתיבי איילון. יקר לחיות בה אבל רובנו חולם לגור בה, יש בה פקקים ואין בה חניה. חוף הים שלה מ-ש-ג-ע ורק מעט ערים בעולם יכולים להביט בה בלבן של החולות.
אה, והיא מככבת ברשימת "הערים הכי...." שמפורסמים בעיתוני העולם ובמגזינים לתיירות. מגזין התיירות השבדי הפופולרי," וואגאבונד" (Vavabond), הכריז לאחרונה על תל אביב כעיר התיירות הטובה בעולם לשנת 2018. שנה קודם לכן, 14 אלף קוראי מגזין התיירות המוביל בספרד ובאמריקה הלטינית Condé Nast Traveler הגדירו את תל אביב לעיר הטובה ביותר לשנת 2017. תאהבו אותה או לא - תל אביב היא הפנים היפות של ישראל בעיני העולם.
האופי שלנו
בסוף בסוף, כל הדברים שיצרנו, הקמנו ופיתחנו פה, כל ההצלחות וההישגים, כל פריצות הדרך וההתגברות על המכשולים, כל ההמצאות והחידושים, מקורם בדבר אחד - האופי הישראלי.
קיבוץ הגלויות המפואר שבו והחברה הישראלית המורכבת משבטים שונים, עדות שונות ודתות שונות, יצרו פה חברה הישגית בצורה בלתי רגילה, חברה חדשנית בצורה מעוררת קנאה ושלם שהוא גדול בהרבה מסך חלקיו. החום האנושי, האכפתיות, העזרה ההדדית הופכים את החברה שלנו למיוחדת יותר. אנחנו רוצים להיות הכי טובים בעולם, בהכול. החוצפה, הדחף להצלחה, הרצון העז ליצור, היצירתיות המתפרצת, הרעב ללמוד עוד ועוד והאנרגיות האדירות שהארץ ואנשיה מייצרים, הופכים את ישראל למקום מדהים. תתגאו, זה גם בזכותכם.